בנק ירושלים בע"מ נ' אקשטיין ואח'

החלטה

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופט משה סובל) מיום 27.5.13.

בפסק הדין נדחה ערעור המבקש על החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל מירב כפיר מיום 27.1.13 - שניתנה במסגרת טענת פרעתי שהגישו המשיבים - בה דחתה כב' הרשמת באופן חלקי את עמדת המבקש באשר לדרך עריכת תחשיב החוב בתיק שנקבעה בפסק דין שניתן בהליך בין הצדדים בבית המשפט העליון בע"א 17956/10 ו 1839/10 מיום 7.12.11.

עיקר טענות המבקש בבר"ע הן כלפי קביעת כב' הרשמת שאושרה בפסק הדין קמא, לפיה בהתאם לפסק דינו של ביהמ"ש העליון, יש לחשב את ריבית הפיגורים בגין התקופה שמיום 30.10.00 ואילך ביחס לקרן של יתרת החוב בלבד, ולא ביחס לקרן ולתוספת הריבית ההסכמית שמיום 22.8.97 ועד 30.10.00.

לאחר שעיינתי בבר"ע על נספחיה, בפסקי הדין ובהחלטת כב' הרשמת ובתגובת המשיבים לבר"ע, החלטתי לדחות את בקשת רשות הערעור.

בפסק דינו של בית המשפט העליון, נקבע באופן מפורש וברור (ראו סעיף 62 לפסק הדין) באשר לחיוב בריבית הפיגורים לתקופה שמיום 30.10.00 ואילך, כי ריבית זו "לא תחושב ביחס לקרן ולתוספת הריבית ההסכמית בגין התקופה שבין 22.8.1997 לבין 30.10.2000, אלא תתייחס אך ורק לרכיב הקרן של יתרת החוב החל מיום 30.10.2000" (ההדגשה אינה במקור).

בית המשפט העליון נימק את קביעתו הנ"ל בכך שסבר שקביעתו של בית המשפט המחוזי בהליך דלמטה - לפיה ריבית הפיגורים לתקופה שמיום 30.10.00 ואילך תתייחס לא רק לקרן של יתרת החוב אלא לקרן של יתרת החוב בתוספת הצמדה וריבית כחוק בגין התקופה שבין 22.8.97 לבין 30.10.00 - מעניקה למבקש יותר מאשר הוא זכאי לו על פי הסכם ההלוואה והלכה למעשה מעניקה לו כפל פיצוי ולכן אינה יכולה לעמוד.

לכן, אין מקום לקבל את טענת המבקש לפיה "הקרן של יתרת החוב" - שביחס אליה קבע ביהמ"ש העליון תחושב ריבית הפיגורים החל מיום 30.10.00 ואילך - כוללת, לצורך חישוב זה, את הריבית ההסכמית בגין התקופה שבין 22.8.97 לבין 30.10.00. שכן דבר זה נשלל, כאמור, בסעיף 62 לפסק הדין של בית המשפט העליון.

טענות המבקש בבר"ע לפיהן בימ"ש קמא התעלם בפסק דינו נושא הבר"ע מטיעוניו הכלכליים ושקביעותיו והחלטת כב' הרשמת אומרות דבר הפוך מהכתוב בהסכם ההלוואה, הן למעשה טענות כלפי קביעות ברורות של ביהמ"ש העליון בפסק דינו הנ"ל ואין להן מקום במסגרת הליכי ההוצאה לפועל של פסק הדין.

פסק הדין נושא הבר"ע שלפני, אשר קבע שלא נמצאה שגיאה באופן החישוב של כב' הרשמת על פי העקרונות הנ"ל שנקבעו בפסק דינו של ביהמ"ש העליון שהם ברורים וחד משמעיים - מנומק, ואין בו פגם ממשי המחייב התערבות ערכאת הערעור.

לאור האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.

המבקש ישלם למשיבים הוצאות הליך זה בסך 10,000 ₪ כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

המזכירות תודיע לצדדים.

ניתנה היום, י' כסלו תשע"ד, 13 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: